פסק-דין בתיק ע"פ 16853-10-12

השופט י. גריל, ס. הנשיאה (אב"ד) :

א.         בפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט מ. אלטר) מיום 2.7.12 בת"פ 7068-06-10 לפיה הורשע המערער, יליד 1955, בעבירות של גניבה לפי סעיף 383(א)(1) + 384 של חוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), וכן ניסיון לקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 + סעיף 25 של החוק.

ב.         הנסיבות הצריכות לעניין כעולה מכתב האישום שהוגש כנגד המערער הן אלה:

            המתלונן היה הבעלים של תחנת "טוטו" בנהריה. המערער היה לקוח קבוע בתחנה ונהג לשלוח טפסי "טוטו" בתחנה באופן תדיר במהלך התקופה שקדמה לאירוע נשוא כתב האישום.

ביום 4.4.07 ניגש המערער לעמדת משלוח טפסי ה"טוטו" שבתחנה ושלח מספר טפסים של משחק ההימורים מסוג "ווינר". בהמשך לכך דיווח המערער לעובד שהיה במקום ואשר היה בנו של המתלונן, ששוויים של הטפסים שהוא שלח הינו 910 ש"ח והוא מסר סכום זה לידי בנו של המתלונן.

בכך, כך נטען בכתב האישום, הסתיר המערער מידיעתו של הבן את העובדה שהוא שלח שני טפסים נוספים ששוויים הכולל היה 5,320 ש"ח, מבלי ששילם תמורתם, וזאת מתוך כוונה להשתתף במשחק במרמה.

המתלונן גילה את דבר משלוח הטפסים על-ידי המערער עוד באותו יום, וביטל את תוקפם של הטפסים, כך שהמערער לא זכה להשתתף במשחק.

הטענה בכתב האישום היא, שהמערער נטל ונשא סך של 5,320 ש"ח, שהינו השווי של הטפסים עבורם לא שילם, ושהם דבר הניתן להיגנב, במרמה וללא תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את שווי הטפסים מבעליהם שלילת קבע.

כן נטען, שהמערער ניסה להשתתף במשחק ה"ווינר" במרמה בכך ששלח את הטפסים מבלי לשלם את תמורתם.

ג.          בישיבה שהתקיימה בבית משפט קמא ביום 15.2.11 הודה המערער בעובדות שבסעיפים מס' 1 עד מס' 4 של כתב האישום, דהיינו, שהוא לקוח קבוע בתחנה, נהג לשלוח משם טפסי טוטו, וכי ביום 4.4.07 הוא ניגש לעמדה של שליחת טפסי הטוטו בתחנה, שלח מספר טפסים של משחק ההימורים "ווינר", ושילם לבנו של המתלונן את הסכום של 910 ש"ח שהוא, לטענת המערער, שווי הטפסים ששלח.

המערער כפר בטענה כי שלח, בנוסף לטפסים הנ"ל שעבורם שילם, גם טפסים נוספים, שבגינם לא שילם, על פי הנטען בכתב האישום.

ד.         בפני בית משפט קמא נפרשה מסכת הראיות במלואה. ב"כ הצדדים אף הגישו את סיכומיהם בכתב. בנוסף צפה בית משפט קמא, יום אחד טרם מתן הכרעת הדין, בקלטת של מצלמות האבטחה, קלטת אשר מכילה שני סרטונים, וכן כוללת גם קלטת שמע (מוצג ת/3).

בפני בית משפט קמא העידו המתלונן עצמו, בנו דניאל, המלצרית שבמועד הרלוונטי לכתב האישום עבדה בתחנת ה"טוטו" של המתלונן, וחוקר מח"ש שניהל את החקירה בתיק, הואיל ובמועד הרלוונטי לכתב האישום שירת המערער במשטרת ישראל.

מטעם ההגנה העיד רק המערער.

ה.         בית משפט קמא קבע את העובדות המפורטות להלן, שלגביהן, כפי שציין, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים:

1.         עובר לתאריך 4.4.07 היה המערער לקוח קבוע בתחנת ה"טוטו".

2.         במהלך השנים בהן היה המערער לקוח בתחנת ה"טוטו", הוא התיידד עם המתלונן ונקשרו ביניהם יחסי חברות.

3.         במועד הרלוונטי לכתב האישום לא היה כל סכסוך בין המערער לבין המתלונן.

4.         בתאריך 4.4.07 היו בתחנת ה"טוטו" שני מסופי "טוטו" פעילים. לכל מסוף היה מספר סידורי משלו.